החלטה בתיק בש"א 2063/05

1.         ביום כ"ד ניסן תשס"ה (3.5.05) ניתן על ידינו פסק-דין שבו קיבלנו את הערעור, ביטלנו את פסק-דינו של בית-משפט קמא וקבענו כי המערערת זכאית לקבל מהעזבון והיורשים סכום של 450,000  ש"ח. כן קבענו כי אם לא ישולם סכום זה תוך 60 יום יישא הוא, החל מיום פסק-הדין, בריבות פיגורים. בנוסף לכך חייבנו את היורשים בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום של 10,000  ש"ח בתוספת מע"מ.

2.         ביום 8.6.05 הגיש עורך דין דב וייס, המייצג את יורשות 1, 2 ו-5 מסמך לבית-המשפט הנושא את הכותרת "הודעה ובקשה לתיקון טעות סופר". מסמך זה סווג כבקשה, והיא - בש"א 2063/05.

3.         עורך דין וייס מסביר כי פתח את מעטפת פסק-הדין רק ביום 22.5.05, אף שזו הגיעה למשרדו קודם לכן, עקב שהותו בחו"ל עד אז. הוא מבקש כי בית-המשפט יקבע את מועד קבלת פסק-הדין, לעניין הגשת בר"ע, אם תוגש על ידו, ליום 22.5.05.

            כמו כן מבקש הוא תיקון טעות סופר בכך שהחיוב על-פי פסק-הדין יהיה נגד העזבון ונגד היורשים, שכן הוא מייצג רק חלק מן היורשים.

            תיקון נוסף ומשמעותי המבוקש על-ידו הוא כי במקום חיוב בתשלום 450,000  ש"ח, החיוב יועמד על 32,000  ש"ח, וזאת עקב החזר הוצאות בפועל של 418,000  ש"ח, אשר לטענתו נקבע כמימצא על-ידי בית-משפט קמא.

4.         באת כוח המערערת, עורך דין רינה חורי, הגיבה במפורט על הבקשה והיא חולקת עליה מכל וכל.

            לעניין מועד המצאת פסק-הדין, היא מדגישה כי לא ייתכן לקבוע מועד על-פי פתיחת מעטפה ולא על-פי מסירתה במשרדי עורך הדין של הצד.

            אשר לתיקון הטעות, מציינת עורכת דין חורי כי מדובר בשינוי משמעותי ולא בתיקון טעות.

5.         לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, נראה לנו כי הצדק עם באת כוח המערערת, עורכת הדין חורי.

6.         אשר למועד ההמצאה, פירושו של בא כוח היורשים, עורך דין וייס, אינו מתקבל על הדעת וייצור בלבול והעדר וודאות. במקרה שלפנינו נסע עו"ד וייס לחו"ל לשבועיים. לשיטתו, מה יהיה הדין אם יצא לחו"ל לשלושה חודשים, האם גם אז יידחו המועדים?! התשובה השלילית, ברורה מאליה. יש לזכור כי לקביעת מועדים יש משמעות משולשת: מבחינת המבקש להגיש ערעור, יש להתחשב במצבו ובידיעתו; מבחינת הזוכה בדין, יש לאפשר לו להניח כי בתום תקופת הגשת הערעור, והערעור לא מוגש, הוא מחזיק בידיו פסק-דין חלוט; מבחינת בית-המשפט, לאחר חלוף התקופה להגשת הערעור, הטיפול בתיק מוצה. במקרה שלפנינו שני השיקולים האחרונים תומכים, ובתוקף, בכלל של יום קבלת המעטפה במשרד עורך הדין, כיום ההמצאה (וזאת בנוסף לניסוח המילולי של התקנה של תקנה 476 לתקנות סדר הדין האזרחי, בתשמ"ד-1984, כפי שציינה בצדק עורכת הדין חורי בסעיף 2ב לתגובתה). ההתחשבות בנוהלי פתיחת המעטפות במשרד עורך דין של אחד הצדדים, או בלוח הזמנים של טיסותיו, אינו יכול להאפיל על שיקולי הוודאות של הצד שכנגד ושל מערכת בתי-המשפט.

            לפיכך, בקשת עורך דין וייס, הוגשה באיחור, ולכן אין להיזקק לה. על-כל-פנים, ככל שמדובר בקביעת לוח זמנים להגשת בר"ע לבית-המשפט העליון, המועד הקובע הוא יום אישור המסירה ולא יום פתיחת המעטפה על-ידי עורך דין וייס.

7.         מעבר לצורך, בדקנו את בקשות עורך דין וייס לתיקון שתי טעויות הסופר, והגענו למסקנה כי אין להן כל הצדקה, במסגרת זו של בקשה לתיקון טעות סופר.

8.         נתייחס תחילה לבקשה המשמעותית מבחינה כספית, והיא, "תיקון" סכום פסק-הדין מסך של 450,000  ש"ח, כפי שקבענו, לסך של 32,000  ש"ח, אותו מבקש עורך דין וייס כי ייכתב בפסק-הדין המתוקן.

אנו שקלנו את טענות הצדדים בערעור, ולאחר שהבאנו במלואה ובהרחבה את הסכמת הצדדים בבית-משפט קמא (ראה עמודים 4-3 לפסק-דיננו), קבענו כי יש לתת לה מעמד ומשקל מכריע ואין לסטות ממנה (עמ' 5, פיסקה 4 לפסק-דיננו).

            בית-משפט קמא קבע  -   כמימצא עובדתי  -  כי החזר ההוצאות, בהן הכיר הוא 202,500  ש"ח, פחות מאשר הסכום המינימלי שנקבע בהסדר המוצע. בפסק-דינו קבע כי התובעת זכאית לסכום זה בלבד, ולאחר קיזוז מחיר הדירה, התוצאה הסופית של פסק-דינו היא כי אין התובעת זכאית כלל ותביעתה נדחתה (פיסקה 56 לפסק-הדין).

            מאחר ואנו פרשנו אחרת, ונתנו משקל מכריע להסכם הדיוני האמור, אשר על-פיו "החלטת בית-המשפט במתכונת זו תהא בין הסכומים של    450,000 ש"ח לבין 850,000  ש"ח ", מסקנתנו היתה כי יש לזכות את התובעת (המערערת שבפנינו) בסך של 450,000  ש"ח, שהוא הסכום המינימלי (נזכיר כי עורכת הדין חורי התקוממה גם על כך וטענה כי היינו צריכים לפסוק על-פי הסכום המקסימלי; ראה סעיף 4ד לתגובתה).

על-פי הפירוש שנתנו להסדר הדיוני בין הצדדים, הסכום שתקבל התובעת בעין הוא 450,000  ש"ח, כסכום מינימום, ומסכום זה אין לקזז או להפחית את מחיר הדירה, שהעבירה המנוחה למערערת, ואשר עמד על סך של 418,000  ש"ח. הצדדים ידעו על סכום זה של 418,000  ש"ח, ואף-על-פי-כן, קבעו בהסדר הדיוני כי החלטת בית-משפט תהיה במתכונת של פסיקת אחד הסכומים שבין 450,000  ש"ח לבין 850,000  ש"ח, בלי ניכוי או קיזוז כלשהו. לא ניתן בשלב כה מאוחר לחזור מהסכם דיוני, תחת איצטלה של "תיקון טעות סופר".

            אין כל מקום - לפחות לפי השקפתנו - לשנות קביעה זו. כל טענות עורך דין וייס אינם בגדר נימוקים לתיקון טעות סופר אלא טענות לגופו של עניין, שמקומם, אם בכלל, הוא בערכאת ערעור (וכזכור, קבענו לעיל, את המועד לתחילת מירוץ הזמן להגשת הבר"ע, שהוא: מועד אישור המסירה).

9.         גם הבקשה לתיקון טעות סופר ביחס להגדרת זכאותה של המערערת, אין לה מקום. כל הדיון בבית-משפט קמא התנהל על בסיס ההנחה כי בצד אחד של המתרס ניצבת המערערת, ומולה עמדו העזבון ויתר היורשים. לפיכך, קבלת הערעור, משמעותה כי המערערת זכאית לקבל את הסך של 450,000  ש"ח מהעזבון ומהיורשים, כפי שקבענו בסעיף 7 לפסק-דיננו.